אם אתם מוצאים את עצמכם מנוהלים על ידי הילד שלכם בשעות הערב, אם הילד שלכם מכתיב את הקצב ואתם מרגישים שאתם מאבדים את ההובלה ההורית, הגעתם למקום הנכון. מה אפשר לעשות כדי לאחוז במושכות מהמקום החם, האכפתי, המבין והמוביל שנמצא בכל אחד מאיתנו? איגדתי עבורכם כמה עצות שיוכלו לעזור לכם להתנהל בשגרת הערב עם ילדיכם.
האינסטינקטים הטבועים בכולנו - אלפא ותלות
במוח שלנו יש שני סטים של אינסטינקטים, הובלה ותלות. לרוב בדינמיקות עם אנשים בוגרים נמצא את עצמנו פעם בעמדת ההובלה ופעם בעמדת התלות (כלומר נהיה מובלים על ידי מישהו).
בהורות, בשונה מאינטרקציה עם אנשים בוגרים, צריכה להיות היררכיה מאוד ברורה ואחידה: הילדים שלנו הם בעמדת התלות, הם המטופלים, הם מובלים על ידינו והם הולכים אחרינו, ואילו אנחנו צריכים להימצא תמיד בעמדת ההובלה; אנחנו הדמות האחראית, הדמות המטפלת, זו שמספקת את הצרכים ומחזיקה בידע והתובנות.
העניין, שבפרידה ללילה לפעמים אנחנו מאבדים את עמדת ההובלה ואז באופן אוטומטי ובלתי מודע – ילדינו תופסים את העמדה והזו ואנחנו מוצאים את עצמנו מובלים על ידם.
מה קורה לילד שלנו כשהוא אוחז במושכות ומנהל אותנו?
תפקיד ההובלה צריך להיות תחת אחריותו של ההורה בלבד לאורך שנים רבות (בזקנה שלנו הילדים שלנו תופסים את התפקיד האחראי ברוב המקרים, אבל עד אז ובמידה ואין מצבי קצה, נרצה תמיד לתת לילדינו תחושה שיש להם על מי להישען). כאשר ילד תופס את ההובלה בקשר, הוא נוטל אחריות שגדולה מידי עבורו, הכתפיים שלו קטנות מידי והנטל כבד מידי. הוא זה שזקוק לנו שאנחנו נוביל אותו גם אם הוא מתנהג בדיוק ההפך. אל לנו להתבלבל, הוא מחכה מבפנים שמישהו ייקח מידיו את האחריות ויאפשר לו לנוח בין ידיו של המבוגר האחראי והבוגר. לכן, גם אם אתם מתקשים להאמין שהילד הקטן שמנהל את העניינים כרגע, משתלט, מצווה ומתנה – הוא זה שבעצם צריך אתכם, דעו שהדבר שהוא הכי צריך הוא דווקא שתיקחו את ההובלה מידיו. צריך לעשות זאת בעדינות, דרך משחק והומור והרבה בטחון שלנו, חשוב להימנע מלהיכנס לפני השינה (ובכלל) ל"מלחמות" מולו אחרת המצב עלול להסלים.
מה עושים כדי לחזק את עמדת ההובלה ?
1.אוחזים בידע – כשאנחנו מבינים מה קורה בשטח ואנחנו מבינים את הילדים שלנו מבפנים (גם בשדה הרגשי וגם בשדה הפיזיולוגי) אנחנו מפסיקים לנחש. ידע הוא כוח והוא מביא לנו את הביטחון לקחת החלטות נכונות. כשאנחנו מבינים מה משפיע על השינה של ילדינו ואיך השגרה שלהם צריכה להתנהל כדי להיות מאוזנת , אנחנו יכולים לשלוט בגורמים רבים שעלולים לשבש את השינה. נרצה להכיר את התנאים שילדינו זקוקים להם הן פיזית והן רגשית כדי שהם יוכלו להירדם בקלות ולישון טוב בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי שלהם.
2. מתכננים – אנחנו מפסיקים להיות מופתעים כשיש לנו תכנית ואנחנו הולכים לפיה. נתכנן את אחרה"צ, נחזיק בראש שלנו שעה שבה נתחיל את הערות השקטה, נחליט איך ומתי לבצע את טקס השינה ואת ההרדמה ללילה, נדע מראש מי מרדים ונדאג שההיקשרות תהיה פעילה בחלון הערות האחרון ובערות השקטה. אם נצפה התעוררויות (חוסר איזון בשגרה, צורך רגשי, חולי ועוד) – נתכונן אליהן בהתאם כדי להיות אסופים ושלווים. כך נוכל לתת מענה מדויק שיעזור לילדינו לשוב ולישון בחזרה בביטחון.
3. מתמללים ומטרימים – תמלול של מה נעשה עכשיו ומה השלב הבא מביא לנו תחושה של הובלה, גם עבור ילדינו אבל גם עבורנו. עצם זה שאנחנו מתמללים ומתסרטים את הנעשה- ממצב אותנו בעמדת ה"כוח", זה מעורר בנו את המקום האחראי והסמכותי מבלי שנתכוון לכך. כשהחיבור פעיל ואנחנו משדרים עמדת הובלה, ילדינו באופן אינסטינקטיבי ייכנסו לעמדת התלות וילכו אחרינו.
4. מתנהלים עם פרופורציות – נחזיק בראש שגם אם משהו השתבש ולא הלך כמתוכנן, לא קרה אסון! הכל בסדר, הכל בר תיקון ואין שום נזק שנגרם. כל חלון ערות ושינה הם הזדמנות חדשה! לדוגמה, עייפות יתר או ערות שקטה במידה לא מספקת כנראה יקשו עלינו את תהליך ההתכנסות לשינה, אבל גם במצבים האלו חשוב לזכור שיש לנו דרך להתנהלות מתאימה: אם נראה שההרדמה אורכת יותר מידי זמן, נפסיק להיאבק ונמשוך חלון ערות נוסף בעל אופי רגוע ושקט עד לחלון ההזדמנות הבא.
חשוב לזכור שהכל בשליטה שלנו ויש לנו את הכלים והפתרונות בידינו גם במצבים המאתגרים.
5. מחזיקים בראש שלנו שאנחנו המבוגר האחראי בחדר – הילדים שלנו רוצים ללכת אחרינו, זו הנטייה הטבעית שלהם והם נולדו עם הצורך הקיומי בדמות מטפל שתיקח עליהם את האחריות.
הטבע נתן לנו את יכולת ההובלה והשליטה במתנה כחלק מהיותנו הורים מבלי שנצטרך לעשות הרבה. כפי שהלביאה בטבע יודעת את עבודתה והיא מגוננת על גוריה ומספקת להם את צורכיהם מרגע שנולדו – כך גם אנחנו!
הכוח להוביל, לטפל, לדאוג ולספק את התנאים מצוי בתוכנו. צריך רק להסיר מעט אבק ולהתחבר לאינטואיציות הפנימיות שלנו שמהוות מצפן הורי פנימי עבורנו.
הילדים שלנו צריכים אותנו אסופים, יודעים, ובעיקר לא מבוהלים.
כשתהליך השינה מתערער ואתם מרגישים שהקטנטנים שלכם מנהלים אתכם, שאתם הולכים לאיבוד ולא יודעים מה לעשות, תעצרו לרגע. תזכרו שעומד מולכם יצור קטן, עייף ולא בשל. כל מה שהוא צריך הוא שתיקחו את האחריות וההובלה מידיו ותגידו לו מה צריך לעשות ולאן הולכים מכאן.
שלכם,
סתיו.