הגישה

התפתחותית

ההיקשרותית

הגישה ההיקשרותית  התפתחותית שהגה ד"ר ניופלד, פסיכולוג קליני קנדי, נשענת על מחקרים מהפסיכולוגיה ההתפתחותית, תיאוריית ההיקשרות ומחקרים עדכניים מתחום מדעי המוח.

הבסיס הבטוח

הגישה ההיקשרותית שמה במרכזה את הקשר ומערכת היחסים בין הורה וילד כתנאי הכרחי למימוש הפוטנציאל האנושי של ילדינו. כל ילד נולד עם היכולת להיות אדם עצמאי, סקרן, יוזם, חברותי, עם בטחון עצמי, סתגלתן, עם חיות והנעה, חלומות ורצונות, היכולת לשמור על ה"אני" העצמי שלו בחברה ועוד. על מנת שאדם יבשיל להיות המבוגר לו אנחנו מייחלים, עליו להחזיק בחייו לפחות בקשר אחד עם אדם מבוגר חם, אכפתי, משמעותי ומוביל. על האדם הזה להיות אדם עם תשוקה וכמיהה להכיר את ילדו מבפנים, לדעת את עולמו הפנימי, לרצות להיות המענה והתשובה עבורו, הכתובת הבטוחה לפנות אליה, הבית לרגשות הסוערים יותר והסוערים  פחות, על המבוגר לשדר לילד שהוא תמיד יכול לאחוז בו ללא תנאי, שהוא לא מבוהל מהתנהגות של ילד לא בשל, שמערכת היחסים ניצבת מעל הכל ושום התנהגות מאתגרת לא תערער את חוזק ובטחון הקשר.

מבפנים

אנחנו רוצים להכיר וללמוד את ילדינו מבפנים, להסתכל על תמונה רחבה ולשאול "למה הילד שלי.." במקום "איך אני מפסיק/ה את ההתנהגות שלו". ברגע שנבין את ה'למה', נדע לבד את ה'איך'. כדי לפתח מודעות, הכרה והבנה עמוקה צריכה להיות בנו השתוקקות וכמיהה להכיר את הילדים שלנו, להבין אותם, לרצות להתקרב אליהם ולהיות הפתרון והתשובה עבורם. הגישה ההיקשרותית מחברת בין ידע ולב, מחברת אותנו לאינטואיציה העמוקה ביותר שלנו שקיימת בנו מהרגע בו הפכנו להורים. התרבות של היום ברובה לא מבינה התפתחות ילדים ורבים מאיתנו מושפעים מרעשי רקע, אבל אם נסנן אותם ונקשיב ללב שלנו, ברוב המקרים נמצא את התשובות.

הבנה רחבה ועמוקה

שואלים אותי : "מה השיטה שלך?" זהו, שאין שיטה.

יש הבנה עמוקה רחבה, יש הכרה במה שמניע ילדים לפעול ולהתנהג וזהו עולמם הרגשי והפיזי. ילדים קטנים, ממש כמונו, הם יצורים מורכבים אך בנוסף לזה הם לא בשלים. אין להם אינטגרציה ויכולת למתן ולרסן את עצמם עד גילאי 5-6 ואין להם יכולת לווסת את עצמם, מה שלרוב שלוחץ לנו על כל הכפתורים ומאתגר אותנו, ההורים.

זה הופך אותם לסוערים ותלויים בנו, מה שלא תמיד פשוט לרובנו. כל צורך פיזי או רגשי מתורגמים להתנהגות כי כשיש צורך לא מסופק יש הנעה לפעולה. אם נסתכל על הילדים שלנו כבני אדם קטנטנים שרוצים להיות מובנים בעולם, שרוצים שיכירו בהם, שידעו אותם מבפנים, נוכל לפעול מהמקום הנכון. 

פרקטיקה בשטח

נוכל לבדוק מה מפריע להם לישון ומה הם צריכים כדי לישון: אולי הם קמים הרבה כי תנאי השינה לא מיטיבים עבורם וחם להם מידי, אולי הבגד מגרד להם כי סוג הבד לא מתאים? אולי תאורת הרחוב מאירה בדיוק על המיטה שלהם וזה מפריע להם? אולי השגרה לא מאוזנת? אולי אמא ואבא לא מזהים סימני עייפות בזמן? אולי הם בתקופת הסתגלות או שהם לא רואים/חווים את אמא ואבא כי משהו השתנה בשגרה והם מושפעים מכך?

יש רשימה ארוכה של טריגרים שמשפיעים על השינה של הילדים שלנו ואם רק נבקש לדעת – נקבל. אין צורך להעביר ילד לחדר משלו ולהפריד מההורים, להפסיק הנקה, לעודד הירדמות עצמאית בטרם עת וכו'. אפשר להוביל ילד לשינה בכמה דקות עם נוכחות הורה ולצמצם את מספר ההתעוררויות. אפשר להקל על אמא ואבא וגם על הילד ממקום שמבין את צרכי הילד ומביא להם מענה מדויק, כזה שמאפשר שינה טובה יותר והרדמות קצרות יותר בלי לשלם את מחיר הבהלה ורגשות האשם.

באותה המידה, יש טווח רחב של סיבות אפשריות להתנהגות מאתגרת של ילדינו: אגרסיביות, התנגדויות, חוסר שיתוף פעולה, התבכיינויות, התנהלות "בוסית", קשיים בהסתגלויות ובפרידה ללילה, ריבים בין אחים ועוד..

במקום לחפש מה לעשות כדי להפסיק את ההתנהגות, כדאי שנעצור ונשאל : למה? למה הילד שלנו מתנהג כך? השאלה הזו היא דלת שפותחת עולם שלם, עולם רגשי פנימי של לא אחר מאשר הילד שלכם.  הוא מחכה שתדפקו על הדלת ותרצו להכנס.