נוכל לבדוק מה מפריע להם לישון ומה הם צריכים כדי לישון: אולי הם קמים הרבה כי תנאי השינה לא מיטיבים עבורם וחם להם מידי, אולי הבגד מגרד להם כי סוג הבד לא מתאים? אולי תאורת הרחוב מאירה בדיוק על המיטה שלהם וזה מפריע להם? אולי השגרה לא מאוזנת? אולי אמא ואבא לא מזהים סימני עייפות בזמן? אולי הם בתקופת הסתגלות או שהם לא רואים/חווים את אמא ואבא כי משהו השתנה בשגרה והם מושפעים מכך?

יש רשימה ארוכה של טריגרים שמשפיעים על השינה של הילדים שלנו ואם רק נבקש לדעת – נקבל. אין צורך להעביר ילד לחדר משלו ולהפריד מההורים, להפסיק הנקה, לעודד הירדמות עצמאית בטרם עת וכו'. אפשר להוביל ילד לשינה בכמה דקות עם נוכחות הורה ולצמצם את מספר ההתעוררויות. אפשר להקל על אמא ואבא וגם על הילד ממקום שמבין את צרכי הילד ומביא להם מענה מדויק, כזה שמאפשר שינה טובה יותר והרדמות קצרות יותר בלי לשלם את מחיר הבהלה ורגשות האשם.

באותה המידה, יש טווח רחב של סיבות אפשריות להתנהגות מאתגרת של ילדינו: אגרסיביות, התנגדויות, חוסר שיתוף פעולה, התבכיינויות, התנהלות "בוסית", קשיים בהסתגלויות ובפרידה ללילה, ריבים בין אחים ועוד..

במקום לחפש מה לעשות כדי להפסיק את ההתנהגות, כדאי שנעצור ונשאל : למה? למה הילד שלנו מתנהג כך? השאלה הזו היא דלת שפותחת עולם שלם, עולם רגשי פנימי של לא אחר מאשר הילד שלכם.  הוא מחכה שתדפקו על הדלת ותרצו להכנס.