לפעמים נצטרך שמבוגרים אחרים ירדימו את הילדים שלנו : במסגרת, במקרים בהם אנחנו צריכים לצאת בערב ועוד. מה המרכיב שחייב להתקיים כדי שילד יירדם עם מבוגר אחר שהוא לא אנחנו ואיך זה מתקשר לגישה ההיקשרותית?
על כפר היקשרותי כבר שמעתם?
כפר היקשרותי הוא תיאור לכמה דמויות בטוחות והיקשרותיות שמעורבות בחיים של ילדינו מלבדנו כך שנוצר מעין "כפר". אין זה אומר שהם חייבים להיות בני משפחה, יש מקרים בהם השכנים/חברים שלנו/בייביסיטר קבועה/מטפלת מהווים חלק מהכפר ההיקשרותי. הרעיון הוא שלילד שלנו יש עוד דמויות בחייו שקרובות אליו, יודעות ומסוגלות לקחת עליו אחריות, מנחמות אותו במידת הצורך והוא חווה מולם קשר בטוח. בעבר, כשהיו חיים בכפרים, ילדים היו נמצאים גם תחת השגחתן ואחריותן של דמויות נוספות מלבד ההורים כך שהורה היה יכול להתרחק לזמן מה תוך ידיעה שהילד נמצא עטוף, מוכל ומטופל בידיו של אדם שהוא סומך עליו.
איך הכפר ההיקשרותי משרת אותנו?
הורה לא יכול לבצע את משימת ההורות ללא הפסקה. הוא צריך מבוגרים נוספים שיעזרו לו על מנת לשמור על כוחות להמשך, כולנו צריכים הפוגה מידי פעם ומנוחה מהטיפול בילדים. ככל שיש יותר דמויות בטוחות שמעורבות בחיים של ילד, שילד חווה אותן הרבה בחייו ויש בו אמון כלפיהן, כך נוכל להיעזר בהן על מנת להעביר את מקל ההיקשרות מאיתנו אליהן. זה מאפשר לנו להתפנות לעיסוקינו, להיות רגועים שהילד שלנו נמצא בידיים טובות והוא מוגן עם אדם מבוגר חם ואחראי שעונה על צרכיו הפיזיים והרגשיים של ילדינו.
איך הכפר ההיקשרותי משרת את הילדים שלנו?
ככל שילד חווה בחייו נוכחות של דמויות בטוחות ומיטיבות , כך הוא בונה ומפתח בטחון גדול יותר בעולם. ככל שהוא יהיה מוקף ביותר אנשים שאוהבים אותו, מעריכים אותו, בעלי הזמנה רחבה לנוכחותו, רוצים לחמול אותו ומגלים אחריות כלפיו, כך הוא יסמוך יותר על הסביבה וירגיש מטופל ומוגן. אם ילד גדל רק עם אמא ונוכחות דלה בכמות והתדירות של דמויות נוספות בחייו – ילד יחווה סטרס בכל פעם שאמא מתערערת (רגשית/פיזית). למעשה זה כמו לשים את כל הביצים בסל אחד, יש רק דמות אחת שאני יכול לסמוך עליה ואם משהו קורה לה – מה זה אומר עליי ועד כמה אני יכול להרגיש בטוח בעולם כזה?
לעומת זאת, כשאמא/אבא לא יכולים כרגע לטפל בי כי הם חולים/לא פנויים רגשית בגלל מחדל לדוגמה, יש דמות חלופית היקשרותית שתספק לי את הצרכים ותיתן לי מענה. כך ילד תמיד נמצא עטוף בבועה היקשרותית ונמצא תחת טיפול שוטף ובטחון שהוא בידיים טובות, חמות ואוהבות.
איך מעבירים את מקל ההיקשרות למבוגר אחר?
לילדים ובעיקר הקטנים שביניהם קשה להעביר את ההיקשרות מדמות אחת לאחרת במהירות. אם כרגע אמא רוצה לשים את התינוק או הפעוט שלה אצל סבתא לדוגמה וללכת לסידורים, נרצה לראות שלפני שהיא הולכת – החיבור בין הילד שלה לסבתא הופעל. כלומר צריך להקדיש פרק זמן מסוים שבו הילד וסבתא יוצרים קשר, מתחברים, שההיקשרות ביניהם פעילה והם בתקשורת אחד עם השני (בשונה מלהיות אחד ליד השני), נרצה לראות שהתינוק נענה לה, מרגיש בנוח לידה, מחייך לה וכו' ורק אז ניפרד לשלום. גם אם יהיה בכי על הפרידה, יש דמות בטוחה שאנחנו יודעים שהילד שלנו מקושר אליה, מכיר אותה, והוא לאט לאט יתנחם בה ויסתגל לרעיון שאמא הלכה. עם הזמן, הילדים שלנו לומדים לפתח את הביטחון ש"אמא הולכת- אמא חוזרת". הדבר החשוב הוא שיהיה פורקן של הבכי לצד מבוגר סבלני ומכיל שיאפשר את שחרור הדמעות ויחתור להיות שם עבור הילד, להרגיע, להשרות עליו בטחון ולספק את צרכיו. בפאזה של השינה, למשל אם סבתא צריכה להרדים את הילד שלנו, נרצה שהיא תהיה פעילה בחלון הערות האחרון לפני השינה, שתהיה בחיבור פעיל עם הילד, שתספק לו צרכי תלות (תביא לו לאכול או לשתות למשל, תרים משהו שנפל לו וכו', כלומר שהילד שלנו ירגיש מטופל באמצעותה), נרצה שהיא תהיה חלק אינטגרלי מטקס השינה ותהיה אקטיבית ונינוחה. נרצה שהיא תנחם אותו אם הוא בוכה וצריך ידיים וחיבוק חם, כדי שיקבל ממנה נחמה ויפתח בה אמון ומתוך המקום של היקשרות פעילה, נינוחות של סבתא והצעת נחמה כשצריך, יהיה לילד שלנו יותר קל להתמסר לאחר. התהליך הוא הדרגתי ולא ליניארי. יש לצפות שיהיה בכי וקושי בפרידה, זה טבעי ולגיטימי, אין מה להיבהל מזה אבל כן יש לקחת בחשבון את הקושי שעלול לעלות בעקבות הפרידה וההסתגלות.
משאירים משהו משלנו ומגשרים על הפרידה
הילדים שלנו צריכים לאחוז בנו, הדמויות הבטוחות וההיקשרותיות שלהם בזמן שמבוגר אחר מטפל בהם ומחליף אותנו. האחיזה בנו היא מה שתאפשר לילד להיות במנוחה ולא בבהלת פרידה. זה עוזר להם להרגיש אותנו בדרך אחרת, זה "מנכיח" אותנו במובן מסוים. דביר לדוגמה רצה לישון על הכרית של אבא כשמור טס לחו"ל מהעבודה, הוא הרגיש שאבא איתו אבל בדרך אחרת. אתם יכולים להביא לילד שלכם כל חפץ שמסמל לו אתכם, שמזוהה איתכם, אפשר להשאיר להם מתנות עם לב ושזה יהיה משהו ממכם לבינתיים , עד שתחזרו.
לצד זה, כדאי להפנות את תשומת ליבם אל עבר נקודת החיבור הבאה. ליצור גשר מרגע הפרידה בו אנחנו הולכים מהם עד הרגע בו יתחדש הקשר, החיבור. במקום להגיד "אני צריכה ללכת" אני יכולה להגיד לילד שלי "כשאחזור נקרא ביחד את הספר שתבחר!" , "כשאבוא לקחת אותך נלך לגינת המשחקים ונאכל גלידה". אפשר לשלוח לב בוואטסאפ, הקלטה, לעשות שיחת וידיאו ולדבר על נקודת המפגש הבאה ועוד. הרעיון הוא לא לשים לילדים שלנו את הפרידה מול הפנים ולתת למוח שלהם להתעסק בביחד שלנו. בהקשר של שינה, נוכל להגיד מה נעשה מחר בבוקר ואף להכין משחק שיחכה בסלון לרגע בו הילד שלנו יתעורר. ניתן לקבוע מה תכינו לו לארוחת הבוקר, מה תעשו ברגע הראשון של היום הבא ולתסרט להם איך זה יראה (אני אבוא להעיר אותך ונשחק בסלון במשחק שבחרנו, אני אכין לך לשתות ונהיה ביחד ויהיה לנו כיף!).
תהיו יצירתיים ותרגישו את הילד שלכם, מה מחלחל ונוגע בו, מה מייצר רגיעה בליבו, רואים את זה בעיניים, בשפת הגוף אם רק מתבוננים ומתעמקים.
אני אוהבת להשתמש במשפט קבוע שהוא מעין סלוגן שמחזיק את דביר וליעד: "אמא הולכת – אמא חוזרת" וגם "אמא מבטיחה – אמא מקיימת".
הם זוכרים את כל הפרידות שהיו ואיך תמיד חודש הקשר, הבהלה מהפרידה כבר פחות מאיימת כי הביטחון שהכל יחזור למסלולו גדל מפעם לפעם כשיש חוויה טובה של פרידה וחיבור מחדש.
חיבוק ממני,
סתיו.