כשאנחנו רגע לפני סוף היום, מנסים להניע את הילדים שלנו אל עבר מקלחת והתארגנות לשינה, אנחנו פוגשים בהתנגדות שלהם וחוסר שיתוף פעולה משווע. הם "מורחים" את הזמן, מסרבים ללכת אחרינו ולהקשיב לנו, לפעמים הם בוכים ומשתטחים ואנחנו מוצאים את עצמנו מתקשים להתמודד אל מול ההתנגדויות שלהם. איך אפשר להוביל ילדים לשינה באופן מחבק והרמוני בלי שימוש באיומים וכוחניות? הנה כמה רעיונות שיכולים לסייע לכם.
כולנו מנגדים לרצון נגדי
ובצדק. אנחנו לא אוהבים שמתנגדים לנו. במיוחד כשאנחנו בסוף היום ומחכים לרגע המיוחל שהילדים הולכים לישון ויש לנו קצת שקט לעצמנו. כשהילדים שלנו מביעים רצון נגדי חזק ולא מוכנים לשתף איתנו פעולה בהתארגנות לשינה זה מפעיל אותנו. זה מערער את הסמכות שלנו, זה פוגש אותנו כשאנחנו כבר חסרי סבלנות וזה גם עלול לגרום לכך שהיום יסתיים עם טעם מר.
מה זה רצון נגדי?
בקצרה ממש, זהו אינסטינקט במוח שלנו שמניע אותנו להתנגד למתן ציווי, כפייה, הוראה ודרישה מבלי שנהיה מודעים לכך. הוא מופעל בעיקר כשאנחנו מקבלים הוראות מאנשים שאין לנו חיבור פעיל איתם. המטרה שלו היא לשמור על היונקים הצעירים בטבע- באמצעותו הצאצאים הולכים רק אחרי הדמות הבטוחה והם לא מתפתים ללכת אחרי זרים. כך מושג סדר בטבע וכל אחד יודע ע"י מי הוא מובל.
למה הילדים שלנו מתנגדים לנו לפני השינה?
שינה נחווית כפרידה לכל דבר והמוח לא תומך בתהליכי פרידה. הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא בחיבור ובקשר, לכן כל פרידה מניעה את המוח לחתור לחידוש והמשכיות של החיבור. יש שיבקשו עוד מים, ייזכרו שהם בעצם רעבים, יש שינסו להמשיך לשחק איתנו ויש שיבכו ויביעו מחאה ברורה. דבר נוסף, בהיעדר שימוש בכלים מתאימים אנחנו עלולים לשים את הפרידה מול הפנים של הילדים שלנו ולעורר בהם רצון נדי גדול עוד יותר ובכך להוסיף על הקושי הקיים.
מה ניתן לעשות כדי להקל עליהם ועלינו ?
1.הימנעו מהכרזה חגיגית של "הולכים לישון" /"צריך ללכת לישון" /"הגיע הזמן לישון" וכל מה שמבשר על פרידה מהיום ומכם. כדאי לא להתגרות ברצון הנגדי ולעורר אותו באופן יזום. העדיפו להעביר את המסר בעקיפין ולשים דגש על יום המחר, על הרגע שבו יתחדש החיבור. אפשר לקחת אותם בחיבוק אלינו, להוביל אותם למיטה כך שמובן לכל שהולכים לישון אך לא מדברים על זה. במקביל נרצה להדגיש ולספר כמה כיף יהיה לנו יחד מחר.
2.העניקו זמן איכות בעודף לפני השינה כדי לחזק את ההיקשרות ולהשביע את הרעב ההיקשרותי. דרך החיבור הפעיל האינסטינקט של הרצון הנגדי יורד ואינסטינקטי ההיקשרות שמניעים את הילד ללכת אחרינו ולשתף איתנו פעולה – מתגברים.
3. השתמשו בשגרת ערב ובטקס שינה בעל אופי קבוע. שגרה מסודרת, טקסים ומנהגים מייצרים פחות מקומות לחיכוך. יש התנהלות קבועה ופחות צריך "לדבר את המשימות", השגרה המוכרת פשוט מתרחשת ואנחנו נעים בתוכה בטבעיות.
4. אם הכוונה שלכם שילדיכם יילך לישון "נחשפה" והוא מתנגד לכם, נסו לגייס אותו דרך משחק ודמיון במקום לאבד את הסנטר שלכם. השתמשו בדמות אהובה והמציאו שהיא מחכה במיטה, הציעו את עצמכם ואת נוכחותכם בחדר ותשדרו רצון עודף להיות עם ילדיכם. מתוך חידוש החיבור, תקבעו להיפגש בחלום או הבטיחו שתשאירו להם פתקים מתחת לכרית/תבקרו אותם בלילה. המטרה היא להדגיש שהם שמורים ומטופלים גם כשהם ישנים ושאנחנו איתם. השתמשו בכל מה שעובד לכם כדי לייצר תחושה של בטחון רגשי והיעדר דחייה.