הם מפחדים מהחושך או ממפלצת בארון, הם מפחדים שמישהו ייכנס בדלת הבית או חוששים שיש חיה בחדר. אנחנו יודעים שאין שום ביסוס הגיוני לפחדים שלהם אבל אנחנו לא יודעים מאיפה הפחדים מגיעים ומה ניתן לעשות כדי לטפל בהם. הנה כמה עצות שעשויות לעזור לכם.
מאיפה מגיעים הפחדים?
תחושת הבהלה מעוררת בנו רגשות כמו פחד ומוציאה את הגוף מאיזון. המערכת הפארא-סימפטתית (המעוררת) מופעלת ויש אי שקט והיעדר מנוחה. המוח הזוחלי, הקדום ביותר, מנסה להוביל ולהניע למציאת פתרון הולם מתוך מקום הישרדותי, ממש כאילו יש סכנה ממשית של טורף שמאיים לאכול אותנו. הבהלה הגדולה ביותר היא בהלה מפרידה, כי יונק לא בשל בטבע ללא תחושת חיבור למבוגר שמטפל בו – לא שורד. זהו האיום הגדול ביותר עבור האדם ועבור משפחת היונקים ככלל. העניין הוא שהמוח לא תמיד יכול לראות את האיום הממשי של הפרידה כי זה מעורר יותר מידי בהלה. כברירת מחדל, המוח יחפש על מה להשליך את הבהלה ולרוב זה יהיה על דבר סתמי. בהלה לא יכולה להישאר בגוף ללא ביטוי, זהו מצב של עוררות יתר ולכן חייב להימצא פתרון. הפתרון הוא השלכה, העיקר שהבהלה תצא החוצה ויהיה חיפוש אחר פתרון. במקרים כאלה, נראה ילדים שמפחדים מדברים סתמיים ללא הקשר, כלומר לא הייתה חוויה טראומטית אמיתית שעוררה את הבהלה, הפחד נוצר ללא הקשר למציאות ולכן לרוב נרגיש שהפחד של הילדים שלנו הוא לא הגיוני.
למה הפחדים מגיעים במקרים רבים דווקא בלילה?
פחדים רבים מופיעים גם לאורך היום (פחד מחיות, פחד מכלי תחבורה ועוד) אבל בלילה יש לפחדים נטייה לצוף מעל פני השטח כי המוח כבר פחות "אוסף". בלילה אנחנו בבית שלנו, במקום הרגוע והבטוח, ללא הסחי דעת, ללא אנשים שאינם בני בית, אנחנו אחרי הסערה של היום והרגשות מתחילים לצוף בנו ולהציף אותנו. תחשבו גם על עצמכם, מתי לרוב אתם פוגשים את עצמכם? במהלך העבודה/איסוף מהגנים או בערב בספה אחרי שהילדים נרדמו? האינטנסיביות של היום לעיתים ממסכת לנו את הרגשות ואת החיבור לעצמנו וזו גם החוויה של ילדינו בהמון מקרים.
מה קורה בגוף כשהפחד מגיע?
כשאנחנו מפוחדים ומבוהלים מופרשים הורמונים מעוררים כמו אדרנלין וקורטיזול. הגוף שלנו חסר שקט, חסר מנוחה ומחפש מרגוע ודרך להשקיט את הסערה. מבחינת פיזיולוגיית השינה, ההורמונים האלו מפריעים להורמוני השינה לעשות את הנדרש כדי שאנחנו נתכנס לשינה. במקום שהגוף יהיה רפוי, נינוח ורגוע – הוא נמצא במצב מעורר ודרוך. זה דוחה את הכניסה לשינה בתחילת הלילה ולעיתים רבות גם נראה השלכות באמצע הלילה : שינה לא רגועה, התעוררויות ומרדף אחר קרבה ובטחון של אמא ואבא. אין מה לנסות להגיד לילד לחזור לישון או לספק לו הסבר רציונאלי שהפחד שלו חסר היגיון. אי אפשר להילחם עם מוח של ילד אלא אם נאלץ אותו לישון ונעורר פרידה רגשית סביב הנושא. שם, תעלה בהלה אחרת של איום על הקשר עם אמא/אבא והילד יחזור אולי למיטתו אך עדיין יישאר מבוהל.
מטפלים בשורש הבעיה ולא בסימפטום
הרבה הורים חושבים שמתן הסבר רציונאלי יטפל בבעיה אבל האמת שהבהלה היא רגש מאוד חזק שלא מקושר כלל לחלק הקוגניטיבי שלנו. לנסות לסגור את התריס כדי שלא תיכנס מפלצת מהחלון או לטייל בכל הבית כדי להוכיח שאין שום חיה שמתחבאת לא ישקיטו את הסערה כי מקור הבהלה הוא ממקום אחר, מקום של רגש שלא מדבר עם הקוגניציה. הילד חווה חוויה (או שחווה בעבר) שעוררה את המוח לתור אחר פתרון ונולדה ההשלכה על הדבר ה"סתמי" איתו אתם מתמודדים. מתוך ההבנה שהמקור האמיתי הוא איום בפרידה, התשובה והפתרון הם הצורך בדמות מטפל מגוננת ואחראית ששומרת עליי וחיזוק ההיקשרות. ממש כמו שבטבע כשיש מולנו אריה שמאיים לטרוף אותנו, היינו רוצים שמישהו שאנחנו סומכים עליו ומחוברים עליו יגן עלינו וייקח עלינו אחריות.
מה לא נרצה לעשות?
לא מבטלים את התחושות של הילד, לא משדרים ש"אין לנו כוח" להתמודד עם הפחד שלו כי מבחינתו יש בהלה מוצדקת בגוף שצריכה למצוא מרגוע.
מה כן ניתן לעשות?
משדרים לילד שלנו שאנחנו בצד שלו, שאנחנו שומרים על האינטרס שלו להיות מוגן ועטוף, שאנחנו מבינים אותו, משדרים לילד שאנחנו שומרים עליו ואנחנו דואגים לו ושהוא בטוח ומטופל.
פרקטיקה בשטח
נרצה להשתמש במילים שמחזקות את המקום המטפל והאחראי שלנו :
"אני שומר/ת עלייך"
"אמא/אבא תמיד איתך, גם ביום וגם בלילה"
"אני אבוא בלילה לשמור עלייך ואבדוק שהכל בסדר"
אפשר לקחת פריט שלכם ולתת להם לישון איתו כדי שירגישו מחוברים אליכם, אפשר לשים תמונה שלכם ליד המיטה שלהם כדי שירגישו עטופים בכם, אפשר לשים מצלמה של מוניטור ולהגיד להם שאתם מתסכלים עליהם ושומרים עליהם כל הלילה ועוד..
מעבר לכך, חשוב ממש לחזק את החיבור והקשר ביניכם לבינם. היקשרות היא הפתרון ברוב המקרים (אם לא כל המקרים) להורדת מפלס הבהלה אצל ילדים. נרצה להשקיע בזמן איכות עם ילדינו, להשביע את הרעב ההיקשרותי ולתת להם מנות גדושות של נוכחות מלאה שלנו ללא הסחי דעת (כמו ניידים ומסכים). נרצה לשדר להם הזמנה רחבה להיות לצידנו, נרצה להחמיא להם ולספר להם כמה כיף לנו שהם שלנו וכמה אנחנו שמחים בהם. החיבור אלינו ישרה רגיעה ומנוחה במערכת הרגשית ויסייע לילדינו להרגיש בטוחים ומטופלים.