הילד שלך יהיה עצמאי

האמת המפתיעה היא שלא צריך ללמד ילדים להיות עצמאיים, זו ברירת המחדל של המוח, הטבע בנה אותנו בצורה כזו שנחתור לעצמאות כי זה מה שיביא להמשכיות של המין האנושי.

אם הטבע לא היה "שותל" בנו את היכולת להיות עצמאיים, איך היינו מרגישים את הצורך לצאת מבית ההורים, למצוא זוגיות, לרצות להביא ילדים ולטפח את דור ההמשך? זה טבוע בנו מעצם היותנו אנושיים. כמו בכל דבר בטבע שהוא לרוב תהליכי, נדרשת סבלנות תהליכית, מה שלא מאפיין את החיים בתרבות המערבית.

גם במערכת החינוך אפשר לפגוש ב"דחיפה" אל עבר העצמאות, ללמד ילדים מיומנויות ויכולות בטרם עת. מעודדים ילדים לעשות דברים לבד, להתנהג כמו "גדולים" , לא לבכות, לבקש סליחה ולאחוז בקודים תרבותיים שמתאימים לעולם המבוגרים (חשבו על כך, ילד שאומר סליחה בהכרח מרגיש אותה?), מצפים שהם יתלבשו לבד, יאכלו לבד וגם ישנו לבד.

מעבר ללחץ סביב העצמאות, יש גם פחד מהתלות. "אם אני ארים אותו הוא יהיה תלוי בי ותמיד ירצה ידיים". "אם אני ארדים אותו הוא לא ידע לישון לבד". "אם אני אאכיל אותו בכפית אחרי שהוא למד לאכול לבד, אני אגבה את התלות הזו והוא לא ידע לאכול לבד בגן". אנחנו מפחדים על עצמנו שנשתעבד לתלות, ומפחדים על הילדים שלנו שיהיו מבוגרים תלותיים בבגרותם. אנחנו נוטים לחשוב שצריך לאמן ילד להיות עצמאי, שצריך לתת לו להתמודד עם הלבד שלו מול האתגר כדי שיפתח  חוסן, חוזק, יכולת, עצמאות.

האמת היא הפוכה ב-180 מעלות למחשבות האלו. ככל שנספק את צרכי התלות של ילד, כך הוא יהיה במנוחה רגשית ולא בהישרדות. כך, המוח יוכל להתפנות ולבצע את תהליכי ההבשלה שחלקם אחראיים על המוטיבציה להיות עצמאי, להתנסות לבד, לחקור לבד ולקחת אחריות. העצמאות תנבע מרצון פנימי של הילד, המוטיבציה תהיה אמיתית ולא חיצונית, הפעולות יהיו טבעיות ולא מאולצות, לא תהיה שם מניפולציה אלא תהיה שם בשלות מספקת שתניב פירות מתוקים ויפים למראה.

ילד שמחפש את ההורה כנראה זקוק לו. התנועה החוצה, אל החיים כאינדיבידואל מתהווה לה לאט לאט, עם התפתחות הבשלות הרגשית. המפתח להשגת הבשלות הזו היא סבלנות שלנו ההורים. הטבע יודע לעשות את העבודה, עלינו רק לא להפריע ולסכל את ההתפתחות הטבעית, עלינו לא למהר ולהקדים את המאוחר.

תתנו להם להישען עליכם, גם ביום וגם בלילה, לא יאחר היום בו תשמעו : "אמא, אני רוצה לבד" ואז תדעו שהגעתם אל היעד הנחשק בדרך הטבע.

שלכם,

סתיו.